בניגוד לשמה, חומצת בוטירית אינה חלק מהחמאה כלל. תרכובת זו, החיונית לתפקוד התקין של המעיים, מיוצרת על ידי החיידקים הנמצאים שם. חוסר בחומצת בוטירית יכול להיות קשור לתסמינים לא נעימים רבים, ותוספת שלה תומכת בטיפול במחלות מסוימות. מהי חומצת בוטירית, מהן תכונותיה ומתי כדאי לתסף אותה?
חומצה בוטירית – מהי?
חומצה בוטירית היא תרכובת טבעית השייכת לחומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs), המיוצרת בתסיסה על ידי חיידקים הנמצאים במעי הגס – החלק הארוך והחשוב ביותר של המעי הגס. יחד עם חומצה אצטית וחומצה פרופיונית, חומצה בוטירית מהווה כ-83% מסך כל ה-SCFAs הנמצאות במעי הגס, ביחס של 60: 25: 15 (אצטט: פרופיונאט: בוטיראט).
למרות שמבחינת יחסים חומצה בוטירית מהווה את החלק הקטן ביותר מהסך הכל של ריכוז ה-SCFAs בלומן המעי (משתנה בטווח של 60-150 ממול/ק"ג), היא פועלת כחומר החשוב ביותר, המספק אנרגיה לתאי האפיתל המעי. בנוסף, מאז שהחלו מחקרים על תפקיד ותחליבי חומצה בוטירית בשנות ה-80, התגלו אפשרויות רבות חדשות לשימוש בה בטיפול, תזונה ומניעת מחלות; ולא מדובר רק בתפקוד של מערכת העיכול.
חומצה בוטירית או בוטיראט נתרן?
חומצה בוטירית היא תרכובת שמציבה כמה בעיות בשימוש שלה כתרופה או תוסף. הבעיות הללו קשורות בעיקר לריח הלא נעים שלה, שמזכיר חמאה מעופשת, וליציבות הכימית הנמוכה שלה. לאחר מתן דרך הפה, חומצה בוטירית נספגת במהירות ומשמשת את האפיתל של מערכת העיכול העליונה, מה שמונע מהמינון המלא להגיע לאתר הפעולה הרצוי, כלומר המעי הגס. כדי להימנע מהבעיות הללו, בדרך כלל היא ניתנת בצורה היציבה יותר של מלח נתרן – בוטיראט נתרן, שמתפרק בגוף לאניון בוטיראט ונתרן. בנוסף, ניתן להגן על המרכיב הפעיל מפני ספיגה ופירוק מוקדם על ידי הכנסתו לכדורים וציפויים מיקרוסקופיים.
תוספים לתוספי תזונה
חומצה בוטירית – תכונות
רוב מוחלט של חומצה בוטירית מנוצלת במקום ייצורה, מספקת השפעות מועילות על אפיתל המעי הגס. ההשפעות של חומצה בוטירית על המעי קשורות לא רק לתפקוד האנרגטי שלה, אלא גם להשפעות ביולוגיות רבות שמשפרות את בריאות האדם. ברמת המעי היא כוללת:
- מקור אנרגיה לתאי אפיתל המעי הגס (תאי קולונוציטים);
- תרכובת עם פעולה תזונתית, משקמת ומגנה על התאים;
- סוכן שמחזק ואוטם את מחסום המעי;
- מווסת מערכת החיסון;
- נוגד דלקת;
- נוגד חמצון;
- היא גם משפיעה על תנועתיות המעי
- ורגישות ויסראלית,
- וכן משתתפת בהעברה ממברנית של מים ונתרן.
במילים אחרות, חומצה בוטירית היא המקור העיקרי לאנרגיה לתאי האפיתל במעיים; יש לה השפעה מזינה על הרירית ומקדמת את ריפויה והתחדשותה; היא מחזקת את דפנות המעי, מה שמגן מפני חדירת חיידקים למחזור הדם; ובמקביל מפגינה השפעות אימונומודולטוריות, אנטי-דלקתיות ונוגדות חמצון.
חומצה בוטירית – יישומים
התכונות של חומצה בוטירית משמשות קלינית במחלות כמו קוליטיס כיבית, מחלת קרוהן, תסמונת המעי הרגיז (IBS) ומחלות מעיים דלקתיות ותפקודיות אחרות. עם זאת, היתרונות שלה יכולים להיות מועילים גם במצבים קלים יותר. היא מפחיתה אי נוחות הקשורה לשלשול, עצירות או בעיות עיכול (עיכול לקוי, נפיחות, כאבי בטן), מווסתת את תפקוד המעי, משפרת את המוטיליות של מערכת העיכול ויש לה השפעה מגנה במהלך השימוש בסטרואידים (גם מבחינה רפואית וגם לבניית רקמת שריר). חשוב לציין, שבניגוד לתרופות הביתיות הפופולריות לשיפור העיכול, ניתן להשתמש בחומצה בוטירית גם בטיפול במחלת כיב פפטי. היא לא רק מקלה על תסמיניה, אלא גם מקדמת התחדשות אפיתל.
חומצה בוטירית – לא רק למעיים
למרות שחומצה בוטירית היא תרכובת שפועלת בעיקר במעיים, היא גם מראה השפעות חיוביות מחוץ למעיים. כמויות קטנות ממנה נספגות לזרם הדם ומשפיעות על רקמות ואיברים אחרים, כולל:
- הגברת הרגישות של התאים לפעולת האינסולין;
- ויסות מערכת החיסון;
- השפעה על נוירוגנזה והפחתת הסיכון לשבץ;
- גירוי ייצור לפטין והשפעה על מנגנוני רעב/שובע;
- עיכוב הליפוליזה והשפעה חיובית על רקמת השומן;
- עיכוב אגירת שומן בכבד.
תכונות רב-כיווניות ושימושים אלו של חומצה בוטירית הופכות את זה לשקול את התוסף שלה, לא רק למטרות טיפוליות – להקל על תסמינים מעיים ומערכת העיכול לא נעימים, אלא גם באופן מניעתי – להשתמש בו בדומה לוויטמינים מרובים לתמוך בתפקוד התקין של הגוף. תוספת של חומצה בוטירית מומלצת במיוחד לקשישים (מכיוון שהייצור שלה יורד עם הגיל), במחלות מערכתיות המובילות לכייחה הדרגתית (סרטן, מחלות חיסון והפרעות חיסוניות), כמו גם בעת נטילת תרופות מדכאות חיסון ותרופות סטרואידיות. בזכות ההשפעות המערכתיות שתוארו, יתרונות נטילת חומצה בוטירית יורגשו גם על ידי אלו הנמצאים בסיכון לפתח מחלות חיים כמו השמנת יתר ועמידות לאינסולין.
חומצה בוטירית – פרופיל סיכונים ונזקים
יתרון חשוב של חומצה בוטירית הוא שהיא תרכובת נמוכת נזק ובטוחה מאוד לגוף. היא לא גורמת לתופעות לוואי משמעותיות או תגובות שליליות, והשימוש בה מותר בכל קבוצות הגיל ללא התוויות נגד משמעותיות. כתרכובת המאופיינת ברעילות נמוכה מאוד, ניתן לשלב אותה בבטחה בתזונה, ולהביא תועלות רבות לתפקוד התקין של הגוף. מינון מניעתי, עם ייצור ממוצע של תוכן המעי של 3-4 ליטרים ביום, הוא 300 מ"ג חומצה בוטירית (בוטיראט נתרן) ביום. כדי לראות תוצאות נראות לעין, יש להמשיך את הטיפול לפחות 3 חודשים.
מקורות חומצה בוטירית
כפי שהוזכר קודם לכן, חומצה בוטירית מיוצרת בגוף האדם בעיקר על ידי חיידקי תסיסת סוכר הנמצאים במעיים. אלה כוללים את המיקרואורגניזמים: Clostridium spp., Eubacterium spp., Fusobacterium spp., Butyrivibrio spp. Megasphaera elsdenii ו-Mitsuokella multiacida. עם זאת, כדי שתהליך התסיסה יתרחש, עלינו לצרוך מזונות המכילים מרכיבים ספציפיים. מקורות עיקריים של פחמימות בלתי ניתנות לעיכול ואוליגומרים הקסוזיים בדרגות שונות של פולימריזציה המשמשות את החיידקים כוללים:
- עמילן עמיד;
- שיבולת שועל;
- סובין חיטה;
- גרגרי דגנים טחונים חלקית;
- זרעים;
- ירקות.
כמויות קטנות של חומצה בוטירית מצויות גם במוצרים הנצרכים מדי יום – חלב ומוצרי חלב, גבינות קשות, מוצרים מותססים (כגון כרוב כבוש, מלפפונים במי מלח, פולי סויה מותססים). עם זאת, בשל היציבות הכימית הנמוכה של תרכובת זו ותכולתה הנמוכה במוצרים אלו, אין להן השפעה משמעותית על אפיתל המעי האנושי.
לכן, כדי להשלים את מחסור בחומצה בוטירית, יש להסתמך על חיידקים פיזיולוגיים או תוספי תזונה הזמינים בחנויות. רק אל תחליטו לצרוך את החומצה הבוטירית הנוזלית הקיימת בשוק היום – היא משמשת בדיג ליצירת פתיונות ויש לה ריח חזק ולא נעים.
ספרות:
- Banasiewicz T, Borycka-Kiciak K, Dobrowolska-Zachwieja A i wsp. Kliniczne aspekty zastosowania kwasu masłowego w postępowaniu dietetycznym w chorobach jelit. Przegląd Gastroenterologiczny 2010; 5(6): 329-334.
- Kotunia A, Pietrzak P, Guilloteau P i Zabielski R. Kwas masłowy w przewodzie pokarmowym. Przegląd Gastroenterologiczny 2010; 5(3): 117-122.
- Radwan K, Radwan P. Rola kwasu masłowego w patogenezie i leczeniu chorób jelit. Medycyna Faktów 2021; 14(3): 250-257.
